בריון, גנב, רועה-זונות, או רוצח אשכנזי לא יצליח לעורר אהדת העדה האשכנזית (אם יש עדה כזו) וגם לא יעלה על לבו דבר כזה, אולם בקרב עדה פרימיטיבית [המרוקאים] דבר זה ייתכן.
משה עציוני, שופט בית-המשפט העליון, בפניה במכתב אל יו"ר "הוועדה לחקירת מאורעות ואדי סאליב", 1959.
כאילו שמשה דיין לא היה בריון, גנב, רועה-זונות ורוצח אשכנזי שהצליח לעורר אהדת העדה האשכנזית כולה.
ושמעון פרס: מהו בדיוק? ועייזר וייצמן עם המיידלך שלו? אבל משה דיין לוקח בגדול, כי הוא אפילו לא הסתיר את הגניבות. אין עליו: שודד עתיקות ששם אותן בחצר הבית שלו, מנצל מינית של נשים וכו. ממש הקדים את זמנו בכך שלא היתה לו בושה…
אין ספק שבניגוד לאתוס הציוני היו יותר מדי גזענים שעיצבו את המדינה הזאת. את השלכותיהם ניתן למצוא עד היום. עם זאת המשך השיח הגזעני לא מיישר את המשוואה. כי הרי אין פה פלוס ומינוס. יש פה רק שליליות. אז המרומז מן הטקסט הוא שהאשכנזים כולרות. איך זה בדיוק מועיל למיגור התופעה? הרי אם מזרחים ישנאו אותנו יותר זה אמור לגרום לאשכנזים לבקש סליחה?
אני לא מכיר הרבה תיאוריות של מעמדות משום שלא למדתי סוציולוגיה (אשמח לרפרנסים אבל), אבל מכיר מעט מלימודיי בפסיכולוגיה. ובתאוריות שאני מכיר אין שום ספק שהמשך ההוכחה לחוסר מוסריות של האשכנזים לא יקרב אל גאולת האיחוד.
לא שיש להסתיר חס ושלום את הבורות והגזענות של מנהיגינו בעבר ובהווה. אבל לטעמי גם לא מוסרי להמשיך למסגר את הגזענות כקיימת מבלי איזושהי מפלט לנחמה בתוך הכתוב.
בהצלחה שיהיה בכל אופן.
ברק . ישראלי.
ברק אתה סתם נלחץ.
זה בלוג של אינטיליגנטים. לא גולשים פה מזרחיים.
אז על ההשפעות הפסיכולוגיות שדיברת עליהן לא תקפות.