ואצל הערבים נוספה לה עוד בעיה: היותם ערבים

"חלק גדול מהמצוקה של האוכלוסייה הערבית־מוסלמית בישראל, לא הנוצרית, נובע מתרבות של משפחות גדולות, מחוסר השכלה ומכוח עבודה בלתי מהימן וכשיר לחיים מודרניים. כל אלה יוצרים עוני, גם ללא אפליה מטעם אתני. מבחינה זו הערבים המוסלמים דומים ליהודים המזרחים שאינם מצליחים לפרוץ את מעגל התרבות הפסיווית, הלא משכילה, הלא מתחרה. זו בעיה תרבותית גדולה כשלעצמה ואצל הערבים נוספה לה עוד בעיה: היותם ערבים".

פרופ' רות גביזון, מתוך כתבה שפורסמה במוסף הארץ , 24.11.06.

פרופ' רות גביזון,  היא פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית, מראשוני האגודה לזכויות האזרח ונשיאתה לשעבר, מייסדת ונשיאת מרכז מציל"ה, כלת פרס ישראל לשנת  2011 בתחום המשפטים.

מניחים אותי בכלוב עם בבון אחוז אמוק

  " … זאת לא תהיה מלחמת אחים, לא משום שלא תהיה מלחמה. אלא משום שלא תהיה נטושה בין אחים, כי אם אני צד למלחמה הזאת, הכפויה עלי, אני מסרב לכנות את הצד השני "אחים" שלי. אלה לא אחי, לא אחיותי, עזבו אותי, אין לי אחות…

   מטילים על ראשי את השמיכה הדביקה של אהבת ישראל ומבקשים ממני להתחשב בחסך התרבותי, ברגשות הקיפוח האוטנטי… הדם עולה לי לראשי כשאני שומע את הקריאות המתחסדות האלה… מניחים אותי בכלוב  אחד עם בבון אחוז אמוק ואומרים לי: או-קי אז עכשיו ביד ותתחילו לקיים דיאלוג, אין ברירה… הבבון נגדי והשומר נגדי, ונביאי אהבת ישראל עומדים בצד, קורצים בעין חכמה לעברי ואומרים לי: דבר איתו יפה, זרוק לו בננה, ככלות הכל אנשים אחים אתם.

   עכשיו אני רוצה לומר לכם שנמאס לי לרחם ולהבין, אני מכיר את כל הסיפורים האלה על הקיפוח והפער ורגשות התסכול והדי-ד-טי והמעברות.  וואדי סאליב ומוסררה, והעוני וההשפלה. אני מכיר את ההיסטוריה הזאת לא פחות מכל אותם החדורים באהבת ישראל, ואני מכיר בעוולות שנעשו, אבל אם פירוש הדבר הוא שאני צריך לפשוט את צווארי להורגים, להושיט את לחיי למכים וליורקים-אז לא. עד כאן…

  כל הדיבורים האלה על-טוב, טוב, אל תתרגזו, אנחנו מכירים כי גם אתם הבאתם מורשת אדירה. נכון שלנו היו היינה ופרוייד ואיינשטיין  וכל הסינטזה המופלאה הזאת בין היהדות לבין תרבות המערב, אבל גם לכם היו דברים יפים: הכנסת אורחים, כיבוד אב ואם, מסורת פטריארכלית נהדרת. אם אשמע עוד פעם את דברי ההבל האלה אני אצרח! הנשיקות על הידיים של אבא והכנסת האורחים הנהדרת וגעגועי ציון האוטנטיים והמשיחיות הנאיווית הם אולי דברים יפים למי שאוהב דברים אלה, אבל בשבילי הם לא מהסממנים אותם אני רוצה לראות בחברה שחלמנו אני ואבותי הרוחניים להקים כאן: חברת מופת הומניסטית ומתקדמת שזורה בחזיונות היותר יפים של הליברליזם ההומניסטי.

 חסידי אהבת ישראל מלחשים… אל תקראו להם "חומייניסטים" אל תקראו להם "פרימיטיבים" זה מרגיז אותם עוד יותר…"

אין לי אחות, אמנון  דנקנר ,  "הארץ" 18.2.1983   

לקריאה נוספת:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%99_%D7%90%D7%97%D7%95%D7%AA

בשם עולם האור יורדת רותי אל העולם החשוך של סעדיה

" סעדיה שרוי בבערות, סעדיה רחוק מן האור [... ] בשם עולם האור יורדת רותי אל העולם החשוך של סעדיה. רותי תעניק ממאורה לסעדיה, היא תרימו לדרגתה, היא תכניסו לעולמה, ויהיה אור גם לסעדיה"

הסרט צולם בבסיס הגדנ"ע באר-אורה ע"י יחידת ההסרטה של הגדנ"ע בשנות ה-50. את הסרט צילם הצלם הותיק חיים שרייבר. הסרט אותר באוסף הסרטים העצום של ארכיון צה"ל (מעל 25,000 סרטים מתקופות שונות) ע"י הקולנוען והיסטוריון הקולנוע יעקב גרוס שפנה לארכיון בבקשה לאתר סרטים שצולמו על ידי אביו הצלם נתן גרוס. יעקב גרוס הכין סרט מהסרט שאיתר, הסרט הוקרן בסנימטק תל אביב.  (http://kedma.co.il/block/archives/1906  יעקב גרוס ניסה לאתר את הנער סעדיה ופנה לתוכנית הרדיו של ירון אנוש, קיווה לאתר את הנער ולהביאו להקרנה בסינימטק וכך לסגור את המעגל. לאחר תחקיר הסתבר שהנער סעדיה נהרג במלחמת ששת הימים. (דברי הסבר אלו מופיעים בלינק ליוטיוב)

כוחות המשטרה המעוררים בי חלחלה, דוברים רק עברית ונראים ערבים

"התרשמותי הראשונית. מעל לכל, השופטים, העידית של יהדות גרמניה. מתחתיהם, פרקליטי התביעה, גליצאים, אך עדיין אירופאים. הכל מאורגן בידי כוחות המשטרה המעוררים בי חלחלה, דוברים רק עברית ונראים ערבים. יש בהם כמה טיפוסים שנראים אלימים ביותר. אלה ימלאו כל פקודה. ומחוץ לדלתות, ההמון האוריינטלי, משל היינו באיסטנבול או בכל מדינה חצי אסיאתית אחרת. נוספים לאלה, ובולטים במיוחד בירושלים, היהודים בפיאות ובקפוטות, ההופכים את החיים לבלתי אפשריים עבור כל אדם הגיוני שחי כאן"

חנה ארנדט* , מתוך מכתב שנשלח לקארל יאספרס בזמן סיקורה את משפט אייכמן בירושלים עבור ה"ניו יורקר". מיום ה- 13/4/1961. מכתב מס' 285, בתוך: correspondence, עמ' 435.

*חנה ארנדט, פילוסופית יהודיה ממוצא גרמני. אחת ההוגות הפוליטיות החשובות והמשפיעות של המאה העשרים.   ארנדט הייתה תלמידתו של הפילוסוף מרטין היידגר, שלימים הפך לחבר ותומך נלהב של המפלגה הנאצית. היידגר ניהל עם ארנדט רומן בעת הייתה סטודנטית שלו בשנות ה-20. הרומן  בין השניים  נמשך גם  לאחר שסיימה את לימודיה .  ב-1933  היגרה ארנדט מגרמניה בשל רדיפת היהודים  ואילו היידגר  הצטרף  למפלגה הנאצית ומונה  מטעמה לרקטור של אוניברסיטת פרייבורג.  הקשר בין השניים התחדש לאחר המלחמה. 

תודה לאיריס חפץ על הבאת המקור מגרמנית.

schrieb sie an Karl Jaspers in keineswegs untypischer Diktion: »Mein erster Eindruck:
Oben die Richter, bestes deutsches Judentum. Darunter die Staats- anwaltschaft, Galizianer, aber immerhin noch Europäer. Alles organisiert von einer Polizei, die mir unheimlich ist, nur hebräisch spricht und arabisch aussieht; manche ausgesprochen brutale Typen darunter. Die gehorchen jedem Befehl. Und vor den Türen der orien- talische Mob, als sei man in Istanbul oder einem andern halbasiatischen Land. Dazwischen, sehr prominent in Jerusalem, die Peies- und Kaftan-Juden, die allen vernünftigen Leuten hier das Leben unmöglich machen.«

עבירות מיניות שכיחות יותר אצל צעירים מזרחיים מאשר אצל צעירי אירופה

"מבלי שנעמוד כאן על הבעיה, אשר טרם נחקרה כל צרכה, של השפעת האקלים על הקונסטיטוציה המינית, נוכל לאמר בביטחון כי עבירות מיניות שכיחות יותר אצל צעירים מזרחיים, ובפרט אצל העזובים שביניהם, מאשר אצל צעירי אירופה. אין ספק כי עלינו להתחשב בכל מקרה עם היצרוניות האינטנסיבית יותר של הצעירים המזרחיים אם ברצוננו לבדוק את משמעות המעשים ההטרוסקסואליים וההומוסקסואליים המופיעים אצלם"

פרופ' קרל פרנקנשטיין, מתוך: "עזובת הנוער" ,1947 . קרל פרנקנשטיין היה פרופסור ישראלי לחינוך באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לחינוך מ- 1965.