לא יוכל חבר הגמדים הלא-אשכנזיים להתחרות באשכנז

"הקונפרוטציה בין אשכנז והעמים הלא-אשכנזיים היא מיפגש בין אחד מענקי העולם ובין חבורה של גמדים. כל אחד מן הגמדים הללו משמש מעין הוכחת-עקיפין לאדירותו של אשכנז. העליונות האשכנזנית היא קודם כל עליונות מבחינת השליטה על הזמן. היא עליונות של התפזרות גיאוגרפית, של שפעת כשרונות אנושיים, של עמידה על במת ההיסטוריה העולמית. הספרדים, כלומר בני עם הלאדינו, תובעים לעצמם מעמד מיוחד בקרב העמים הלא-אשכנזיים. הם רוצים לתפוס מעין שלב ביניים בין העמים האפרו-אסיאתים הקטנים ובין אשכנז. אך הדבר כמעט ואינו עולה בידם, למרות הסגולות המצוינות והבריאות הסוציאלית של עם הלאדינו. ההיסטוריה התאכזרה גם לעם זה וצירפה אותו אל שורת הננסים. הנסיון לחבר יחדיו את הננסים ולהציגם במלוכד מול הענק הוא מגוחך מלכתחילה, פרט, אולי, לקומיבנציות בשדה הקלפי, שיש בהן הרבה מלאכותיות. כשם שתריסר דלי-כשרון לא יוכלו להוות משקל שכנגד לגאון, כך לא יוכל חבר הגמדים הלא-אשכנזיים להתחרות באשכנז"

קלמן קצנלסון, 1964, בתוך ספרו: המהפכה האשכנזית, עמ' 157, הוצאת אנך.

כוחות המשטרה המעוררים בי חלחלה, דוברים רק עברית ונראים ערבים

"התרשמותי הראשונית. מעל לכל, השופטים, העידית של יהדות גרמניה. מתחתיהם, פרקליטי התביעה, גליצאים, אך עדיין אירופאים. הכל מאורגן בידי כוחות המשטרה המעוררים בי חלחלה, דוברים רק עברית ונראים ערבים. יש בהם כמה טיפוסים שנראים אלימים ביותר. אלה ימלאו כל פקודה. ומחוץ לדלתות, ההמון האוריינטלי, משל היינו באיסטנבול או בכל מדינה חצי אסיאתית אחרת. נוספים לאלה, ובולטים במיוחד בירושלים, היהודים בפיאות ובקפוטות, ההופכים את החיים לבלתי אפשריים עבור כל אדם הגיוני שחי כאן"

חנה ארנדט* , מתוך מכתב שנשלח לקארל יאספרס בזמן סיקורה את משפט אייכמן בירושלים עבור ה"ניו יורקר". מיום ה- 13/4/1961. מכתב מס' 285, בתוך: correspondence, עמ' 435.

*חנה ארנדט, פילוסופית יהודיה ממוצא גרמני. אחת ההוגות הפוליטיות החשובות והמשפיעות של המאה העשרים.   ארנדט הייתה תלמידתו של הפילוסוף מרטין היידגר, שלימים הפך לחבר ותומך נלהב של המפלגה הנאצית. היידגר ניהל עם ארנדט רומן בעת הייתה סטודנטית שלו בשנות ה-20. הרומן  בין השניים  נמשך גם  לאחר שסיימה את לימודיה .  ב-1933  היגרה ארנדט מגרמניה בשל רדיפת היהודים  ואילו היידגר  הצטרף  למפלגה הנאצית ומונה  מטעמה לרקטור של אוניברסיטת פרייבורג.  הקשר בין השניים התחדש לאחר המלחמה. 

תודה לאיריס חפץ על הבאת המקור מגרמנית.

schrieb sie an Karl Jaspers in keineswegs untypischer Diktion: »Mein erster Eindruck:
Oben die Richter, bestes deutsches Judentum. Darunter die Staats- anwaltschaft, Galizianer, aber immerhin noch Europäer. Alles organisiert von einer Polizei, die mir unheimlich ist, nur hebräisch spricht und arabisch aussieht; manche ausgesprochen brutale Typen darunter. Die gehorchen jedem Befehl. Und vor den Türen der orien- talische Mob, als sei man in Istanbul oder einem andern halbasiatischen Land. Dazwischen, sehr prominent in Jerusalem, die Peies- und Kaftan-Juden, die allen vernünftigen Leuten hier das Leben unmöglich machen.«