בלי מורך-רוח על החול זְרקהּ מיד [זהירות טריגר]

בא אביב

מילים :  חנניה רייכמן

לחן: גיל אלדמע

בא אביב. מראש עד שורש
בעצים תוסס לשד.
פעם טניה אל החורש
לטייל יצאה לבד

ארבעה פתאום כתרוה
רם כארז כל אחד;
הראשון – בחור צנוע
רק צבט אותה בצד

טרללללה…

השני, בלי מורך-רוח
על החול זְרקהּ מיד.
השלישי – אמן-פיתוח
לה התיר חגורת-בד

הרביעי – – – אך משירנו
יש למחוק פסוק אחד
פן תנהרנה גבירותינו
אל החורש הנחמד.

טרללללה…..

גיל אלדמע

חנניה רייכמן- חנניה רייכמן (1905 – 7 בנובמבר 1982) היה סופר ומשורר ילדים ומתרגם עברי.

גיל אלדמע– מלחין ומעבד ישראלי. זוכה פרסים רבים, ביניהם פרס ישראל:

• חתן פרס אקו"ם ל-1984
• חתן פרס ההסתדרות למוזיקה על-שם יהודה שרת ל-1986
• זוכה פרס קרן מפעל הפיס ע"ש מיכאל לנדאו בתחום המוזיקה הישראלית ל-2001
• חתן פרס ישראל לזמר עברי לשנת תשס"ד
• יקיר העיר רמת-גן ל-2006

לשמיעת הביצוע הצוהל לשיר:

מילים: חנניה רייכמן

לחן: גיל אלדמע
ביצוע: אסנת פז   : http://www.youtube.com/watch?v=2mFfL1bJt7Y

הערת הבהרה: 
גרסה מוקדמת של הפוסט  ייחסה את הכתיבה ותרגום השיר לז'בוטינסקי- דבר שעורר פליאה רבה לאור מחשבתו המתקדמת של ז'בוינסקי בנוגע לזכויות נשים. חלק מהמגיבים טענו שהשיר נכתב באירוניה ואף ייחסו לגיל אלדמע, המלחין, את הלחן העולז כלחן אירוני. תמר פריד ואמה רותי פריד שהזדעזעו מהשיר עשו עבודת מחקר קטנה ושפכו אור על הפרשה.
רותי פריד, שלחה מייל לאליהו הכהן ה-מומחה לזמר עברי והנה תשובתו המנומקת:

"אתחיל את תשובתי בתיקון קל:
הנוסח העברי המקורי המדויק הוא : בא תמוז. מראש עד שורש.
ועכשיו מילים אחדות על השיר.
מתוך אי הכרת המקור מיוחס חיבור השיר הזה לזאב ז'בוטינסקי.
אם תחפשי בשירי ז'בוטינסקי – לא תמצאי את השיר.
ובכל זאת, איך השתרבב שמו של ז'בוטינסקי לכאן?

בשנת 1933 החל זאב ז'בוטינסקי לפרסם בהמשכים את ספרו "חמשתם". הספר נכתב ברוסית. הוא תורגם לעברית בידי י"ה ייבין וחנניה רייכמן. השירים שבו תורגמו ע"י חנניה רייכמן.

"חמשתם" נחשב לספר חשוב של יוצר חשוב, ובצעירותינו בלענו אותו בשקיקה.
בתוך היצירה הזו בת מאות עמודים ישנו פרק קצר הנקרא "עוד וידוי". אחת הדמויות בספר, בחור בשם סיריוז'ה, יושב ליד הפסנתר ומנסה לתרגם פזמון צרפתי עתיק ששמע מפי מכר שלו מפריס. הפזמון הצרפתי העתיק מתחיל במילים : Janneron prend sa faucille pour aller couper les joncs
הפזמון אינו מופיע בספר ברצף בית אחר בית. תוך כדי עלילת הספר, סיריוז'ה מתאמץ לתרגם את הפזמון בהפסקות. תחילה הוא מתרגם בית אחד, והסיפור ממשיך, וכעבור זמן מתרגם בית שני, והסיפור ממשיך, ומתרגם בית נוסף ואחר כך הוא עובר לדבר על נושאים אחרים, ונזכר שעוד לא תרגם את הבית הרביעי.
משיצא הנוסח העברי, עטו עליו במקומותינו חובבי פזמונים עסיסיים וייחסו אותו לז'בוטינסקי."

הסליחה עם ז'בוטינסקי.

תודה לתמר פריד ורותי פריד על ההבהרה .