"האדם הלוואנטיני משתדל להוכיח לעצמו ולאחרים את גבורתו ואת גבריותו בדרכים שונות: הוא נוהג בנשים כמו היו חפצי-שימוש, וכמו כדי לגלות לעיני כל מסתכל אובייקטיבי כי גבריותו המופגנת אינה אלא מראית עין ותו לא, הוא מתהלך לו לראווה, עוטה בגדי צבעונין, מפיק הנאה מכל גילוי של רגשנות. לפעמים הוא אף מתמכר ליחסים הומוסקסואליים, אף-על-פי שאין הוא הומוסקסואלי ממש.
עד כמה שתמוה הדבר, מופנה הבוז שהוא רוחש לא רק אל נציגי התרבות החדשה והנעלה יותר, אלא גם אל המכשירים והמכונות, שאותם הוא כה מעריץ וחומד. הוא מנסה לנהוג בהם כמו שהוא נוהג בנשים, כמו היו חפצים הנתונים למרותו."
פרופ' קרל פרנקנשטיין (1905-1990), חתן פרס ישראל לחינוך, ראש החוג לחינוך באוניברסיטה העברית. הציטוט מתוך: "החיצון, בעיה חברתית", עם עובד, 1983, עמ' 181-183.
מודעות פרסומת
"הוגה דעות" מבחיל. כשלמדתי חינוך נאלצתי לכתוב עבודה על אחד ממאמריו. זה היה לפני המון שנים, אבל כבר אז הבעתי בעבודה את שאט הנפש שלי מהיומרה החינוכית של האיש הזה, שלאור תורת הגזע שלו התנהלה מערכת החינוך שנים רבות.
אהבתיאהבתי
ציטוט מפתיע ומאכזב כאחד, את הספר הזה לא הכרתי וכנראה שטוב שכך, דקא את השלטים לכבוד האיש ראיתי במסדרונות העברית. טוב שיש חוקרות חדשות שם
אהבתיאהבתי
מה זה אומר בכלל הקטע עם המכונות? בז או מעריץ וחומד? אני מבולבלת.
אהבתיאהבתי